בן אהובה ומאיר שמריהו הלוי. נולד ביום י"א בניסן תשנ"ד (22.3.1994) בירושלים. בן בכור להוריו, אח של אריה לייב, מרדכי, יהונתן יוחנן והדס אסתר.

יצחק-רפאל גדל והתחנך בירושלים. הוא למד בבית הספר היסודי "אהבת ישראל" בעיר, המשיך לישיבה התיכונית "נהורא" שם סיים את לימודיו התיכוניים עם בגרות מלאה ולאחר מכן השתלב ב"ישיבת מדרש התלמוד זהב מרדכי - איתרי" בה למד כשנתיים.

נאה וגבוה היה, מלא מרץ וחסון. תלמיד חרוץ ומוכשר שאהב ללמוד והשקיע רבות על מנת להגיע להישגים טובים. בעל אינטליגנציה גבוהה מאוד וזיכרון מופלא, שאפתן, כתיבתו מוקפדת והוא בורך בכושר ביטוי יוצא דופן בעל-פה ובכתב.

סימן ההיכר שלו היה החיוך המיוחד שתמיד היה נסוך על פניו. סיפר אחד מחבריו: "היה לו חיוך מיוחד, חיוך מכל הלב. חיוך כזה שנותן לכולנו להרגיש טוב, להירגע ולהידבק במצב הרוח המיוחד שהיה לו".

גישתו לחיים הייתה אופטימית ומלאת אמונה, הוא האמין בטוב שבאנשים והתנהל בצניעות ומתוך כבוד וקבלת האחר ללא תנאי וללא תלות בסגנון חייו ואמונותיו. בלט בצניעותו ובהסתפקות במועט, סלד מרכילות ומלשון הרע ומצא עם כל אחד בסביבתו שפה משותפת. הוא ראה בכל אדם עולם ומלואו והתחבב בקלות על אנשים הודות לאופיו הנעים והפתוח. סיפרו חבריו: "רפאל היה אדם צדיק עם לב זהב ועשה הכול עם חיוך ויחס מיוחד לכל מי שביקש או אפילו לא ביקש עזרה, והוא מתוך רגישותו והלב הענק שלו ידע לזהות, להתעניין ולעזור בכל מה שיכול לתת מעצמו לאחרים".

אהבת הזולת והעזרה לאחר היו נר לרגליו. בכל מקום אליו הגיע תמיד היה נכון לעזור ולסייע עם המון רצון טוב וסבר פנים יפות, כאשר פעמים רבות שם את טובת האחר על פני טובתו שלו. סיפר חברו: "הוכחת פעם אחר פעם שיש אנשים מסוג אחר. אנשים שפועלים לא מתוך אינטרסים אישיים אלא באמת מתוך אהבה ודאגה לזולת. השקעת שעות על גבי שעות בעזרה... היית איש של חסד".

הקשר של רפאל עם בני משפחתו היה חם ואוהב. הוא כיבד את הוריו, הקדיש מזמנו לעזרה בבית, נהנה לבלות עם אֶחיו ואחותו והיה מחובר מאוד לאחיו יהונתן. השניים התגוררו יחד באותו החדר בבית, נהנו מזמן איכות האחד עם השני ונהגו ללכת לכותל המערבי יחד. גם הקשר עם משפחתו המורחבת היה טוב, הוא הביע אכפתיות ודאגה ביחסו אליהם וסייע לבני דודיו בלימודים, בעיקר בתחומי המחשבים והמתמטיקה בהם שלט היטב. סיפרה דודתו בת שבע: "אני זוכרת את מסיבת יום ההולדת לסבא, ראיתי איך ניגשת ודיברת כהרגלך עם כולם, מוצא שפה משותפת ולא מפספס אף אחד... תמיד מפרגן... הבנת שכל אדם זקוק למילה טובה, תמיד ראית את הטוב שבכל אדם".

רצונו של רפאל להמשיך ולהעמיק בלימודי הקודש לצד שאיפתו ללימודים גבוהים ולרכישת מקצוע וידע, הביאו אותו לבחור בלימודי הנדסת תוכנה ב"מרכז האקדמי לב" במסלול המשלב לימודים אקדמיים עם לימודי תורה. כדרכו בקודש הסתכל על האתגרים והקשיים בהם נתקל במסגרת לימודיו בחיוך ומתוך אמונה שלמה כי הדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר.

בתקופת הלימודים התנדב בפר"ח (פרויקט חונכות, תכנית לאומית להשפעה חברתית) בתיכון "אמ"ית טכנולוגי" וסייע להכין תלמידים לבגרויות. ההתנדבות הייתה חשובה לו מאוד, הוא השקיע רבות בסיוע לתלמידים בבית הספר, שיחק איתם בהפסקות, תמך בהם רגשית ואישית והביע מסירות ומחויבות רבה לפרויקט, לעיתים גם על חשבון זמן הלימודים שלו.

אהבתו הגדולה הייתה רכיבה על אופניים. הוא נהג לרכב על אופניו לכל מקום אליו צריך היה להגיע, הייתה זו דרכו לשלב פעילות גופנית בחיי היום-יום שלו.

לרפאל היה חוש הומור ייחודי וכייפי ובמהלך הלימודים הוא עשה לעצמו מנהג לשלוח לחבריו בכל יום שישי משפט או פסקה שאין בהם קשר של ממש בין המילים כך שהם נשמעים עמוקים וחכמים, "קראנו לזה האנקדוטה השבועית" סיפר אלעד חברו, "אהבתי את זה ושמרתי את כל מה שכתב". הנה שניים מהגיגיו: "לא בהכרח שחתולים הולכים על מרזבים, הם יכולים באותה המידה לשתות מי קולחין" ; "לא בהכרח שבדיחה צריכה להיות מצחיקה, מספיק שהיא תשאף לממש את עצמה בחיים האמיתיים".

את לימודיו הגבוהים עשה רפאל כעתודאי, לאחר שביום 23.10.2014 התגייס לצה"ל. בסוף שנת 2018, משסיים בהצלחה את לימודיו, החל לשרת כקצין פרויקטים במינהל לכוח אדם טכנולוגי אקדמי שבחטיבת התכנון ומינהל כוח אדם בחיל משאבי אנוש ובחיל הכללי בבסיס תל השומר. במסגרת תפקידו היה אחראי על גיוס עתודאים באוניברסיטאות ברחבי הארץ.

רפאל לא ויתר על אורח חייו גם בתקופת השירות. הקפיד על שמירת תורה ומצוות וקידש שם שמים בהליכותיו.

חדור מוטיבציה היה, חש שליחות גדולה בתפקידו ונהג להשקיע זמן רב ומאמצים לביצוע תפקידו בצורה המיטיבית. כך, הוא נהג להשתתף בדיונים והפך לחבר בפורום העתודאים באופן קבוע על אף שהיה רק בתחילת דרכו, העלה רעיונות ויוזמות לשיפור, אשר חלקם הוטמעו במערך ומשמשים כיום את המינהל בעבודה עם העתודאים. המוטו שלו היה – להתחיל הכי חזק שאפשר ולאט לאט לתת יותר.

סיפרו אוהביו: "רפאל היה משמעותי מאוד בתפקיד שלו בצבא כאחד שעזר רבות לאחרים עקב כישוריו הרבים והיכולות שלו להבין איך דברים עובדים... היה ברפאל שילוב של מעשיות והרבה רצון טוב ועזרה לאחרים".

במכתב למשפחה תיאר רב-אלוף אביב כוכבי, ראש המטה הכללי בצה"ל, את שירותו של בנם: "מפקדיו של רפאל מספרים כי גילה רצון עז לשרת ולתרום ומילא את תפקידו במסירות ובנחישות. רפאל תואר כאדם חברותי שהשכיל לרקום קשרים עמוקים עם אנשי היחידה ושימש להם דוגמה ומופת. בשל כל אלה ועוד היה רפאל מוערך ואהוב על הסובבים אותו".

גם במסגרת שירותו הצבאי לא זנח רפאל את אהבתו לרכיבה על אופניים. הוא נהג לרכב עליהם בתוך הבסיס וכן מהבסיס אל תחנת האוטובוס, ומהתחנה לביתו בירושלים.

ביום שני 21.1.2019 אחר הצהריים יצא רפאל מהבסיס לביתו. בהגיעו לירושלים עלה על אופניו בדרכו לביתו, הוא רכב על המדרכה כשלגופו אפוד ועל ראשו קסדה. בהגיעו לדרך גולדה מאיר בירושלים היה מעורב בתאונת דרכים, הוא פונה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים בעיר ואולם שם נאלצו הרופאים לקבוע את מותו.

קצין מקצועי אקדמאי יצחק-רפאל הולצברג נפל בעת שירותו ביום ט"ז בשבט תשע"ט (21.1.2019). בן עשרים וארבע בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין גבעת שאול בירושלים. הותיר הורים, שלושה אחים ואחות.

הרב יוסף צבי רימון, ראש בית המדרש של המרכז האקדמי לב, ספד לו: "רפאל, עם הכוחות המדהימים והחיוך הרחב, אי אפשר לדמיין שאתה לא איתנו. כל כך הרבה דברים הארת והוספת בבית המדרש ובכלל במכון.

יש אדם שמוכן לעשות טובה, מוכן לעשות חסד אבל יש אדם שהוא איש חסד, רודף חסד שמחפש לעשות חסד. כמו רבקה אימנו שאליעזר מבקש מים והיא מחפשת בשבילו ובשביל גמליו. רפאל, אתה היית דוגמה של אדם שרודף חסד". תיעוד של ההספד המלא ניתן למצוא באתר יוטיוב.

מפקד היחידה, סגן-אלוף איתי ספד לו: "רפאל התחבר מיידית עם אנשי היחידה, 'שחקן נשמה' אמיתי עם הרבה שאיפות וחלומות שנגנזו לדאבון הלב בטרם עת. רפאל השפיע ונגע בליבותיהם של כל אחד ואחת מאיתנו... הניצנים שזרע רפאל והיוזמות שהתחיל, יהיו מגדלור עבורי ועבור אנשי היחידה".

כתב חברו רזי: "רפאל היקר, הרבה דברים רציתי לומר לך, הרבה דברים שכבר לא אוכל לומר לך. על החיוך הענק שלך, על הדרך שבה חיזקת אותי בשיחות הקטנות שלנו יחד, ועל זה שבפעם הראשונה שבאת לבסיס שאלת אותי מתי תפילת מנחה, ולא ידעתי לומר אז ביררתי ולקחתי אותך לבית כנסת. בזכותך התפללתי ובזכותך אני מתפלל כל יום...

תמיד אמרת לי שצריך להבין שאמונה אמיתית בקב"ה זה להבין שכל מה שה' עושה לנו הוא עושה לנו לטובה והוא שם אותנו תמיד במקום שבו אנחנו אמורים להיות... אני חושב שגם בזמן הקצר שהיית ביחידה היית בשליחות של הקב"ה לתת אור אנרגיה ואמונה, לקחת איזה יהודי לתפילה ולחבר אותו חזרה לקב"ה. משהו ממך נשאר איתי, וזה האמונה בקב"ה בכל מצב".

משפחתו של רפאל מקדמת הכנת ספר זיכרון ובו דברים שכתבו חבריו. כתב יקיר חברו: "היית מגדלור של טוב גולמי בעולם הזה. פיזרת טוב לכל כיוון אפשרי... פיזרת טוב במשך עשרים וארבע שנים מלאות ונקטפת מאיתנו, טהור וזך, כשאתה עושה את מה שהכי אהבת בעולם. אני בטוח שדרכך לגן עדן סלולה ובטוחה, כי אם לא אתה - אז מי?"

חבר נוסף כתב: "הרושם שהשארת עלי הוא עצום... מדהים לראות כמה כאשר אדם אמיתי עם עצמו, זה קורן ממנו. מדהים איך מצליחים לקלוט את התכונות הטובות האלה שכולם אומרים שהיו לך רק מלראות איך התנהלת בקבוצות, איך היה אכפת לך מכבוד האדם, איך נחרדת מצל של פגיעה בזולת, איך עזרת לשני ללא שום תמורה... מה שבלט במיוחד זה החיוך, הפנים המאירות, השמחה שנבעה ממך, האופטימיות, האמונה".

עידו, חבר נוסף כתב: "אני לא יכול לתאר את הגעגוע אליך. מחכה כל בוקר לחיוך הטוב והשאלה הקבועה – 'צריך עזרה במשהו?' אני זוכר איך היה לך חשוב להצליח במה שאתה עושה, כמה חשוב היה לך לעזור למי שמתקשה. תמיד מסתכל בעין טובה על הכול... לא כל אחד יכול להשפיע על כל כך הרבה דברים בזמן כה קצר אבל אתה הצלחת להשפיע על הכול... אני נזכר בך וזה נותן לי כוח להשפיע, לתת, לעזור ולשמח".

רפאל מונצח באנדרטת חיל משאבי אנוש בבסיס תל השומר. לזכרו הוצבה אנדרטה בדמות אופניים במקום בו נפגע בירושלים.